דאצ'יה דאסטר - פשטות לא מתנצלת

צת לפני העלייה של חוף כורסי בכנרת יש כניסה לשביל שעולה לבני יהודה הישנה. הכניסה תמימה. אפשר להיכנס אליה עם כל רכב כביש־שטח, ואז להתקדם בערך 20 מטר עד למעבר בקר. זו הנקודה שמבדילה בין רכבי השטח, רכבי הכביש־שטח ורכבי הכביש־שטח שמיועדים לשטח. כי מי שהתקין את מעבר הבקר הזה בכניסה יצא מנקודת הנחה שהוא לא צריך לעצור רק פרות, אולי פה ושם היפופוטם. דאצ'יה דאסטר החדש מדלג על מעבר הבקר הזה, ללא מאבק. גם הולכי רגל עלולים להיתקע במעבר הבקר הזה. דאסטר עובר.

דאסטר הוא רכב מוזר. יש שיאמרו הזוי. זה רכב כביש־שטח, אבל כזה שהיצרן שלו החליט שיהיה מסוגל לנסוע גם בשטח קשה, עם מערכת הנעה כפולה יעילה. הנוסחה של דאצ'יה היא נוסחה רומנית מוכחת: באים לרנו, סוחבים בחצי קריצה את מה שרנו לא צריכה, הולכים.

אבל כיום יש כוחות מרושעים שחברו להם יחד כדי לאיים על הדאסטר הפשוט: תקנות של איכות הסביבה לא מאפשרות יותר להתקין בו את מנוע הדיזל המצוין של רנו, תקנות של בטיחות דורשות יותר אביזרים אלקטרוניים ויותר מערכות דיגיטליות, והצרכנים עצמם כבר לא ממש רוצים מכונית שאפשר לשטוף בפנים עם צינור. וזו בעיה.

מתחמק ממשימות קשות

בחזרה לדאסטר. הוא עובר את מעבר הבקר בקלילות ומתחיל לטפס לכיוון בני יהודה הישנה. העלייה מתחילה קל ויש למה לצפות. ב־1891 החליטה קבוצה של בני העיר צפת להקים יישוב שיצפה על הכנרת, שמו בני יהודה. אחרי שפע של תלאות ננטשה בני יהודה ונשארו רק מעיין וכמה עצי פרי.

דאסטר מתנהל לאט. יש לו מנוע בנפח 1.2 ליטרים, שלוש בוכנות, סיוע היברידי קל. זה לא הדיזל הקשוח שהיה פעם לדאצ'יה, זה מנוע יותר מודרני. כבר אין יותר בקרה שמאפשרת לנהג לבחור הנעה כפולה לבדו, עכשיו יש מצבי נהיגה. מצב שלג, מצב חיסכון, מצב הנעה כפולה קבוע. יש גם בקרת ירידה במדרון שעוצרת את הדאסטר בעודו גולש בירידות, אך היא לא מספיקה לעבודת שטח אמיתית.

כאן נשאלת שאלה: האם דאסטר הוא רכב שטח או רכב כביש עדין? התשובה נמצאת באמצע העלייה. שורה של סלעים מאיימים, כאלה שג'יפ רנגלר יעבור אותם בזלזול מופגן, אולי בלי לשלב 4 על 4. דאסטר לוקח תנופה, ועוד תנופה, נכשל. מנסה שוב, נכשל. דאסטר ישן כנראה היה מצליח. הבעיה טמונה בהילוך הראשון. הוא לא מספיק אגרסיבי לעבודת שטח כזאת. דאסטר נכלם, מתבייש, עוקף מסביב את המכשול. וממשיך. בשטח הוא מקבל ציון סביר כל עוד לא דוחקים בו יותר מדי.

הדור הראשון של הדאסטר, שמו היה ארו, היה בכלל סוג של טנדר ישן, משהו קומוניסטי נוראי. הוא הגיע לישראל בכמויות מצומצמות בשנות השמונים והתפורר לאבק. הדור שהגיע לישראל לפני כמעט עשור היה הרבה יותר טוב. היה לו מנוע דיזל של רנו ותיבת הילוכים ידנית, מערכת הנעה כפולה קשוחה, וזהו פחות או יותר. זה עבד נפלא.

דאסטר עולה עד לבני יהודה החדשה. זו נמצאת בהמשך הדרך, עם מעדנייה ותחנת דלק. בפנים, דאסטר הוא ברייה שונה מהדורות הקודמים. אבל יש גם הרבה מהמשותף. ראשית, זהו רכב פשוט מאוד בפנים. וזה מעניין מפני שבזמן שכל השוק הופך יותר מורכב, גם דאסטר הולך ונהיה יותר ויותר מאובזר. אבל עדיין מדובר ברכב שמקפיד לשמור על פער נאה מאחורי כולם.

וזה לא רע, כי דאסטר מיועד להיות פשוט. לכולם יש מסך גדול, לדאסטר יש מסך סביר כי לא צריך יותר. המסך מגיב יחסית לאט, לא תמיד ניתן להפעיל בו את המערכות השונות. הפלסטיקים פשוטים מאוד, כאלה שניתן לשטוף עם צינור מאבק הדרכים, וטוב שכך. תנוחת הישיבה נוחה מאוד, המושב מעט קצר. כיאה לדאסטר, יש שפע של תאי אחסון, אבל הם יחסית קטנים. יש גם תאי אחסון ניידים, מעין תאים שניתן לתלות ברחבי הרכב ולהזיז ממקום למקום. אין להם מכסה ולכן הם לא חסיני אבק, גם לא ניתן להבטיח שהפריטים שבתוכם לא יתעופפו בנסיעה.

הספסל האחורי אותו סיפור: פלסטיק זול, אין פתחים למזגן, יש שקעי USBC וזהו. הריפודים פשוטים, התקרה גבוהה. תא המטען אינו ענק, הוא סביר. מתחת לרצפה יש גלגל חלופי אמיתי, תודה לאל. כי כאשר דאסטר ממשיך מבני יהודה הישנה למצפה אופיר, מנקודות התצפית היפות באזור הכנרת, צמיג אחד נצבט על סלע ונקרע. הדופן מאבדת אוויר מהר, מחליפים גלגל וקדימה.

דאסטר קיבל שלושה כוכבים במבחן בטיחות. זה לא ציון טוב. דאסטר, אגב, מעולם לא קיבל ציון טוב במבחן ריסוק.

על הכביש דאסטר הוא סכום חלקיו. מדובר ברכב שנראה מעודן ביחס לדורות הקודמים שלו. הוא שקט ביחס אליהם, ויחסית נוח הודות למערכת מתלים שבאמת נבנתה כדי לספוג את כל מפגעי השטח. אבל מי שישווה אותו לרכב כביש־שטח מודרני לא יוכל שלא לחוש שיש כאן עסק עם רכב מחוספס. זה לא חספוס רע, דאסטר נועד מלכתחילה להיות מחוספס. אגב, הגרסה עם ההנעה הכפולה מגיעה לישראל רק עם תיבת הילוכים ידנית בעלת שש מהירויות. התיבה מעט מגושמת לתפעול. בשוק שבו קשה מאוד למצוא מכוניות עם תיבת הילוכים ידנית, עדיין מדובר בתענוג.

לא היברידי ועדיין חסכוני

לדאסטר אין בעיה לשייט ב־130 קמ"ש בכביש מהיר. הוא אפילו עושה את זה בעידון הרבה יותר משמעותי מקודמיו. יש לו מערכת ששומרת על נתיב הנסיעה, כלומר "מתקנת" את ההיגוי לקראת סטייה, ויש לו בקרת שיוט אבל היא לא אקטיבית.

כמו כל הדורות הקודמים של הדאסטר, זהו רכב חסכוני למדי, אף על פי שהמערכת שלו אפילו אינה היברידית. היא היברידית "קלה".יש לה יחידה שאוגרת חשמל ומסייעת פה ושם בהפעלת מנוע הבנזין. זה נחמד אבל לא ממש מורגש.

דאצ'יה דאסטר מסיים יום עם היסטוריה, כביש ושטח. דאסטר החדש בגרסת המבחן עולה 170 אלף שקל. דאסטר מהדורות הקודמים ללא יוצא מן הכלל הציע נוסחה שעבדה: הוא היה קשוח והיה מסוגל לנסוע בשטח יחסית קשה. הוא היה פשוט ברמה שהבטיחה שהתיקונים שלו לא יכאבו בכיס. והוא היה שימושי ברמה שגרמה ללא מעט שועלי שטח לוותר במידה מסוימת על רכבי השטח הקשוחים כדי לרכוש דאסטר, שאולי לא יגיע לכל חור בנגב, אבל בהחלט יגיע לרובם. והוא היה זול.

כיום הפרמטרים השתנו. הכל יקר, הכל טכנולוגי, הכל עדין. דאסטר עדיין נמצא במקום טוב על הספקטרום, כלומר הוא עדיין זול יחסית, עדיין קשוח יחסית, עדיין פשוט יחסית. הבעיה היא שההתקדמות של כל יתר השוק למקומות יותר טכנולוגיים וידידותיים לסביבה השפיעה גם עליו. הוא קשוח ביחס למה שיש לשוק כיום להציע, אבל דאסטר ישן עם מנוע דיזל כנראה ינצח אותו בקלות בסעיפי השימושיות. תכל'ס, למי שרוצה לרדת לשטח בזול, דאסטר עדיין מציע חבילה טובה, במיוחד ברמת הגימור ההתחלתית. אבל צריך גם לקחת בחשבון שככל שהשוק מתבגר, גם הדאסטר הולך למקום יותר מודרני וכפועל יוצא – פחות קשוח.

אהבנו: פשוט ויעיל

אהבנו פחות: בטיחות, יכולת בשטח

מתחרים: סובארו פורסטר משומש

לסיכום: עדיין חבילה עם קסם, אבל לא יעיל כמו קודמיו

2025-04-15T04:50:36Z